החלטה בתיק רע"א 368/13

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי) מיום 3.1.2013, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להוצאת חלק מראיות התובעים מתיק בית המשפט, והתקבלה בקשת המשיבים לאיחוד התביעה עם תיקים נוספים לצורך בירור שאלות משותפות.

העובדות הצריכות לעניין והחלטת בית משפט קמא

1.        המבקשת היא אחת הנתבעות בשלושה תיקים אזרחיים מאוחדים, שעניינם תביעה לפיצויים בעקבות רציחתם של שני חיילי מילואים ברמאללה ביום 12.10.2000,

באירוע אשר לימים נודע בשם "הלינץ' ברמאללה" (להלן: הלינץ'). בעניינו של ואדים נורזיץ ז"ל הוגשו שתי תביעות. האחת על ידי אשתו, ילדו ובני משפחה נוספים, בה מיוצגים התובעים על ידי עו"ד לייטנר ועו"ד כוכבי (ת"א 2538/00), והשניה על ידי בת זוגו לשעבר ובתו של המנוח ובה מיוצגים התובעים על ידי עו"ד ילינק (ת"א 3326/01). בעניינו של יוסף אברהמי ז"ל הוגשה תביעה אחת על ידי בני משפחת המנוח המיוצגים אף הם על ידי עו"ד ילינק (ת"א 9483/07).

2.        בחודש אוקטובר 2011 הגישו התובעים בת.א. 2538/00 (הם המשיבים 6-1 בבקשה דכאן, להלן: המשיבים) את ראיותיהם, הנפרסות על פני ארבעה-עשר קלסרים הכוללים כ-8,000 עמודים וכן מספר תקליטורי D.V.D שעליהם קטעי שמע ווידאו (להלן: הראיות). בין השאר נכללו בחומר הראיות מסמכים ארוכים שהם בגדר חוות דעת , ואשר עניינם ניתוח מדיני, בטחוני והסברתי של אירועי אלימות שונים שבוצעו כלפי ישראלים בתקופה של כעשור, וכן מסמכים הלקוחים מעשרות תביעות בבתי משפט צבאיים, שחלקן התקיימו לאחר אירוע הלינץ'. המשיבים ביקשו להביא ראיות אלו כאישוש לטענתם לפיה לרשות הפלסטינית "אחריות כוללנית... לכלל מעשי האלימות השונים וללחימה באזור שבאו לידי ביטוי הן בהתקוממויות והן בפיגועים...".

3.        המבקשת עתרה בחודש ספטמבר 2012 להוצאת חלק ניכר מהראיות שהוגשו, מן הטעם שאין לחלק הארי של הראיות קשר ישיר לאירוע הלינץ' מושא התביעות; כי הראיות אינן קבילות ולא ניתן להכשירן; וכי הראיות עוסקות בנושאים לא שפיטים של מדיניות.

           הבקשה נדחתה בהחלטתו של השופט דרורי מיום 3.1.2013, שניתנה על אתר בתום ישיבת קדם המשפט, ובה נקבע כלהלן:

"ניתנת בזה החלטה לפיה מבלי לגרוע מטענות עו"ד ארנון לעניין קבילות ופסלות, בשלב זה, כל הראיות נמצאות בתיק בית המשפט ובשלב זה, כל אחד מהעדים יעיד. אם עו"ד ארנון יחשוב בסיום התיק להעלות טענות משפטיות בדבר קבילות, לרבות סוגיית המסמכים הציבוריים, עדות שמיעה וטענות אחרות, יוכל לעשות את זה בסיכומים. אני מעריך שלאור התקדמות התיק, כנראה שהטענות האלה לא יועלו.

[ ]... יש לאחד את התיקים של הרשות הפלסטינאית שבהם התובעים מיוצגים כולם על ידי משרד עו"ד לייטנר וכוכבי [16 תיקים נוספים - י"ע], במובן זה שהראיות ו-14 הקלסרים יהוו את הראיות הבסיסיות ויתווספו להם ראיות נוספות שיוגשו לא יאוחר מ - 15.3.2013 [ ]

[ ] ... ברמה הפורמאלית, אינני מאחד את כל התיקים של עו"ד כוכבי אלא אני קובע שיש נושא משותף אחד בתחום האחריות והוא אחריות הרשות הפלסטינאית לאותם פיגועים, כאשר התיק המרכזי יהיה התיק שבפניי, וביחס לתיקים האחרים יהיו ראיות ספיציפיות על תוספת ראייתית ביחס לפיגועים שאינם נכללים במסגרת התזה המרכזית שנכללת בתיק זה וכן ביחס לחמאס ולג'יהאד האסלאמי".

           על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

4.        הבקשה משתרעת על 18 עמודים, ואביא להלן בתמצית שבתמצית את עיקריה. 

           המבקשת טענה כי בעצם החלטתו שלא להוציא את הראיות מהתיק, קבע בית המשפט הלכה למעשה כי בדעתו לשמוע ולהכריע בטענות שבמהותן אינן שפיטות, דוגמת מדיניות הרשות ביחס לאלימות ולטרור, הסיבות לפרוץ האינתיפאדה ועוד, ובכך להפוך את התביעות ל"משפט האינתיפאדה". לטענת המבקשת, אין מקום להידרש לראיות בנושא זה, שאם לא כן, יהא צורך לרדת לשורשי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והמבקשת תבקש להציג כנגד ראיות אלו מסכת הוכחות - מדינית, היסטורית וביטחונית - כך שהדיון יגלוש בהכרח לסוגיות שאינן שפיטות. לטענת המבקשת, המדובר בראיות כלליות שאינן רלוונטיות לאירוע מושא התביעה, ונכון יהיה למקד את ההליך באותן ראיות המקיימות זיקה ישירה לאירוע הלינץ'. המבקשת הצביעה על כך שדחיית ההכרעה ביחס לקבילות הראיות לסוף הדיון, בהתחשב בהיקף הראיות הנרחב, תביא לבזבוז זמן שיפוטי ניכר, באשר ראיות אלו מהוות את "רובן המכריע של ראיות התובעים", ומשכך יש להכרעה בסוגיה זו השפעה משמעותית על המשך ניהול ההליך.

           עוד הלינה המבקשת על איחוד כל התביעות בהן מיוצגים התובעים על ידי עורכי הדין לייטנר וכוכבי. לטענת המבקשת, יש לבחון כל אחת מהתביעות בנפרד ובהתבסס על חומר הראיות הייחודי לגביה, וכי אין דמיון בין כלל התביעות. בהיבט הכרונולוגי, מרבית התביעות עוסקות באירועים שהתרחשו לאחר אירוע הלינץ', אך שתיים מהתביעות עוסקות באירועים שהתרחשו טרם פרוץ האינתיפאדה השנייה. גם בהיבט המהותי התביעות שונות זו מזו. כך, חלק מהתביעות עניינן בפיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מפעולות טרור ואלימות המיוחסות לרשות הפלסטינית, אחת מהתביעות עוסקת בנזק כלכלי טהור שנגרם למורי דרך עקב פרוץ האינתיפאדה, תביעה אחרת נסבה על נזק של פלוני הטוען שנחטף ועונה על ידי הרשות הפלסטינית, ותביעות אחרות מכוונות לגופים וארגונים שונים (דוגמת החמאס והג'יהאד האסלאמי).

           עוד טענה המבקשת, כי לא היה מקום ליתן החלטה על איחוד התיקים מבלי שנשמעה תחילה עמדתם של כלל התובעים, הנתבעים ובחלק מהמקרים אף צדדים שלישיים לתביעות. מה עוד, שבעבר נדונה בקשה לפיצול הדיון בתביעות אירוע הלינץ', נוכח מחלוקת שנתגלעה בין באי הכוח של התובעים בשלוש התביעות ביחס לאופן ניהול הדיון.

           לאור כל אלו, טוענת המבקשת כי מדובר בסוגיות מהותיות ועקרוניות להמשך הדיון, ועל כן ראוי כי בית המשפט שלערעור יתן דעתו עליהן כבר בשלב זה, מבלי להמתין לסיום ההליך.

5.        בהתאם להחלטתי מיום 24.2.2013 ניתנו תשובת המשיבים לבקשה. המדינה  בחרה שלא לנקוט עמדה בבקשה, ואילו המשיבים 17-7 הצטרפו לעמדת המשיבים.

           בתשובתם פרטו המשיבים את תוכנם ומהותם של התיקים הנוספים, ונטען כי  המשותף לכולם הוא שהוגשו בגין "נזקים שהוסבו לתובעים עקב מעשי אלימות וטרור, שהם תוצאתם של מעשים ומחדלים מכוונים וזדוניים [ההדגשה במקור - י"ע] של הרשות הפלסטינית".